למה אנו מעריכים את החיממים ברמת IP44 בתנאי לחות קיצוניים
חדרי האמבטיה הם, באמת, המקום הגרוע ביותר עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם אדים סמיכים, טיפות מים שנופלות מכל כיוון, ושינויים דרסטיים בטמפרטורה – מקור קיצוני לחום גבוה בתוך דקות ספורות.
אם החיבורים בין הרכיבים של המכשיר נפגעים, אפילו במקצת, הנורה עלולה להישרף. או, אם אין לנו מזל, כל המכשיר עלול להיפגע. אנו לא רוצים לנחש כמה זמן המכשירים האלה יחזיקו מעמד בביתכם. במקום זאת, אנו מנסים לבדוק אותם קודם כל במעבדה.
האתגר של רמת IP44
כשרואים את הסימון IP44, זה אומר בעצם שהחיממer יכול לעמוד בפני חלקיקי אבק קטנים ולעמוד בפני טיפות מים שנופלות מכל כיוון.
כדי שזה יקרה, צריך שהצינורות של הקוורץ והחיבורים של המכשיר יהיו מחוברים בצורה מושלמת. אנו משתמשים בחומרי סגירה וציפויים מיוחדים כדי לשמור על יבשות הרכיבים האלקטרוניים. אך יש בעיה: חומרי הסגירה נהרסים עם הזמן.
החום גורם לחומרים להתרחב, והקור גורם להם להתכווץ. תופעה זו גורמת להכנסת לחות לתוך המכשיר עם הזמן. זו תהליך עקיף, אך הוא זה שגורם להרס רוב החיממרים.
כיצד אנו בודקים אותם בפועל
אנו לא רק רוססים אותם במים וזהו. אנו שם כל סדרה של מכשירים בחדרי לחות גבוהה, ומחממים אותם בטמפרטורות גבוהות במשך מאות שעות.
אנו מחפשים את נקודת השבירה של המכשיר. בפרט:
*חומרי הסגירה: האם הם נהרסים לאחר 50 מחזורי חום?
*החוטים: האם הלחות פוגעת בחיבורים של החוטים?
*החומרים המבודדים: האם הם עדיין מסוגלים לשמור על המטען כשהאוויר מלא בלחות?
האיזון הקשה
זו הבעיה הקשה. אם נסגור את המכשיר בצורה נוקשה מדי, נגרום לחום להישאר בתוך המכשיר. זה יגרום להרס הרכיבים האלקטרוניים.
זו מעין מלחמה בין שמירה על המכשיר מפני מים לבין אפשרות לאפשר לחום לצאת החוצה.
מצאנו את הנקודה האידיאלית. כך נקבל חיממer שלא ייפגע בחדרים עם לחות גבוהה, כל עוד יש בחדר אוורור טוב שימנע מהמקום להפוך לביצה של לחות.