למה רוב מחממי האמבטיה נהרסים מוקדם (ואיך תיקנו את שלנו)
בואו נהיה כנים: חדרי האמבטיה הם סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם אדים בכל מקום, טיפות מים שנופלות מהמקלחת, ורמת לחות גבוהה שמאפשרת לחלודה להתפתח. רוב המחממים פשוט לא יכולים לעמוד בתנאים האלה, והם נהרסים מהר מאוד.
רצינו ליצור משהו שיחזיק מעמד לאורך זמן. הנה איך עשינו זאת.
המאבק נגד הערפל
הערפל אינו מפריע רק כשרוצים לראות את המראה – הוא גם פוגע קשות ברכיבי החימום. דמיינו: יש צינור קוורץ שמחומם לטמפרטורה של יותר מ-500°C. אז, טיפה קטנה של מים נופלת עליו… זה יוצר שברים זעירים בזכוכית, ובסופו של דבר הרכיבים נהרסים.
כדי למנוע זאת, שינינו את צורת המחמם והוספנו שכבות מיוחדות עליו. המטרה הייתה פשוטה: למנוע אגירת לחות על הרכיבים. אם הצינור נשאר יבש, הזכוכית נשארת חלקה, והמחמם יכול לעבוד כרגיל.
מניעת חדירת מים
מים וחשמל הם שילוב רע. כולנו ראינו זאת – טיפה אחת של מים יכולה לגרום להפסקת החשמל.
לא רצינו לקחת סיכון. השתמשנו בסיליקון בעל עמידות גבוהה לטמפרטורות גבוהות, וחיזקנו את החיבורים בין החוטים. המטרה הייתה לוודא שאם מים יגיעו למכשיר, הם יישטפו החוצה. הם לא יוכלו לגעת ברכיבים הפנימיים.
החלק הקשה: אפשרות לאוורור
הבעיה היא שאי אפשר פשוט לאטום את המחמם בתוך קופסה פלסטית. אם יהיה אטימה מוחלטת, החלק הפנימי יתחמם יותר מדי והפיוזה תישרף תוך דקות.
זו צריכה להיות איזון – עלינו לעצב פתחי אוורור שיאפשרו לחום לצאת ולקרר את הרכיבים הפנימיים, אך בו זמנית למנוע אגירת לחות ליד הרכיבים הרגישים.
זכרו: בגלל אופן האוורור הזה, צריך להשאיר מעט מרווח סביב המחמם. אם יהיה צפיפות יתר, החום יצטבר והבידוד ייהרס. תנו לו מעט מרווח, והוא יעבוד עבורכם שנים רבות.